החלטה בתיק רע"א 10597-06-13

1.         בקשת רשות הערעור מתייחסת להחלטת בית משפט השלום בחיפה (כבוד הרשם הבכיר ניר זיתוני) מיום 8/5/13 בת"א 86-08-10, לפיה נדחתה בקשת המבקש לביטול פסק דין שניתן ביום 14/11/10, אשר הורה על פינויו של המבקש מדירת מגורים הנמצאת בעיר העתיקה עכו 13/131 ומסירת החזקה בדירה לידי המשיבה מס' 1.

            יחד עם הגשת בקשת רשות הערעור הוגשב בקשה לעיכוב ביצוע צו הפינוי.

2.         בהתאם לסמכותי מכוח סעיף 406(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 ולאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, אני מוצאת כי לאור כלל ההליכים שקדמו להחלטת כב' בית משפט קמא, כי בקשת רשות הערעור אינה מצריכה תשובה נוספת.

יש לציין את אופן הגשת הבקשה, אשר ניסוחה בהיר, מפורטת היטב וכל המסמכים הנדרשים צורפו לבקשה, וזאת ללא קשר לתוצאות הבקשה.

הרקע וההליכים הקודמים :

3.         אין חולק כי המנוח פאיז הנדי, שנפטר ב-2005 (להלן: המנוח ) שכר מעמידר בהסכם מיום 1/1/67, במעמדו כדייר מוגן, דירת קרקע בת חדר אחד, ברח' 13/131 בעכו העתיקה, גוש 18013 חלקה 131 (להלן: הדירה/המושכר ).

4.         ביום 1/8/10 הגישה עמידר תביעת פינוי בסדר דין מקוצר נגד עיזבון המנוח, שיוצג באמצעות אלמנתו וילדיו, ונגד המבקש. בנוסף עתרה עמידר למתן צו מניעה קבוע וכן כללה תביעה כספית לתשלום דמי שכירות ראויים, שהועמדו אז על סכום של 6,665 ש"ח.

            בכתב התביעה שהוגש על ידי עמידר בהתייחס למבקש נטען, כי הוא מנהל "פיצוציה" במרחק של 50 מטרים מהמושכר, וכי תפס חזקה במושכר, שלא כדין, לאחר פטירת המנוח. המבקש אף ניסה למכור את המושכר לצדדים שלישיים, והפר צו מניעה שניתן בהסכמה בבית דין לשכירות ביום 6/7/05, שכבר אז הורה למבקש להימנע מכל עבודות בניה בדירה.

            עוד נטען כי הנתבעים באותו הליך לא שילמו דמי שכירות וצברו חוב כאמור כמפורט לעיל.

5.         הנתבעים באותו הליך - להוציא המבקש - הגישו בקשת רשות להתגונן קודם למתן פסק דין ואילו המבקש הגיש את הבקשה לאחר שניתן פסק דין נגדו.

            משלא הוגש כתב הגנה מטעם המבקש, הגישה עמידר בקשה ביום 11/11/10 למתן פסק דין בהעדר הגנה. בית המשפט נעתר לבקשה ונתן כאמור פסק דין כנגד המבקש ביום 14/11/10.

6.         על פי קביעתו של בית משפט השלום, בוצעה המצאה כדין של התביעה לידי המבקש (ראה סע' 5 של ההחלטה). עו"ד משה מנשה מעכו הגיש ביום 28/12/10, בקשת רשות להתגונן, בשם כול הנתבעים. בהחלטה שניתנה באותו מועד הובהר כי הבקשה תידון רק לגבי הנתבעים האחרים (האלמנה והילדים האחרים), ואילו לגבי המבקש, הובהר כי בקשתו לא תידון מאחר שהוגשה בהתעלם מפסק הדין שניתן נגדו.

            למרות ההחלטה האמורה, לא הגיש המבקש עובר לאותו מועד בקשה לביטולו של פסק הדין.

7.         עם קבלת בקשת רשות הערעור של הנתבעים האחרים, שהם המשיבים 2 (להלן: המשיבים ), נקבע דיון למועד ליום 31/5/11. המשיבים לא הופיעו ולפיכך ניתן פסק דין נגד העיזבון והיורשים באותו מועד. בסמוך לכך הגיש עו"ד משה מנשה הודעה לתיק בית המשפט כי לא זכה לשיתוף פעולה מצד המשיבים, ולכן ביקש לזמנם באופן ישיר. בעקבות הודעה זו ניתנה החלטה על ידי בית המשפט, אשר הבהירה שכל עוד לא שוחרר עו"ד מנשה משחרור המשיבים, המסירה בוצעה כדין, ופסק הדין עומד על כנו.

            בכל אותו עת הוגשו בקשות נוספות ע"י עו"ד מנשה, כאשר אף אחת מהן לא הוגשה על ידי המבקש.

8.         בסמוך לאחר שניתן פסק הדין, פתחה עמידר בהליכי הוצל"פ בתיק 02-41212-11-0.

            לטענת עמידר נקטה במסגרת הליכי הוצל"פ בהליכים רבים לרבות עיקולי בנקים ובקשות לצווי מידע, למרות האמור, לא נקט המבקש בכל הליך.

9.         ביום 25/12/12 הגיש המבקש לראשונה בקשה לביטול פסק הדין, וזאת למעלה משנתיים לאחר מתן פסק הדין וכשנה לאחר שפסק הדין הוגש לביצוע.

בהחלטה שניתנה ביום 25/12/12, דחה בית משפט קמא את הבקשה לביטול פסק הדין.